איריס- 052-3312724
צרור עיצות להורים לילדים עם קשיי קשב וריכוז
הורות לילדים עם קשיי קשב וריכוז היא הורות ייחודית, כאובה וקשה לעיתים, והיא שונה וסותרת את הציפיות והחלומות שנבנו בתקופה שקדמה להולדת הילד. הורות זו מאתגרת את ההורה להתמודד עם קשיים, לחפש פתרונות, ללמוד ולהתנסות בדברים חדשים, להיות יצירתי ולהיפתח לאפשרויות לא-מוכרות לו.
הסעיפים שיופיעו להלן הינם עצות כלליות, שיכולות לעזור בהתנהלות של הורים עם ילדים בני גילאים שונים בעלי הפרעות קשב וריכוז בדרגות שונות. במקרים מסוימים יש צורך לקבל הדרכה פרטנית מאיש מקצוע, המתייחסת באופן ממוקד לילד הספציפי.
להלן יובאו 20 עצות. אין הכוונה שתיישמו את כולן! המגוון רחב כך שיאפשר לכל הורה למצוא את הדרכים הייחודיות והמתאימות לו ולילדו. בחרו לכם כמה מהעצות שיופרטו כאן ובדקו האם הן מתאימות ומסייעות לכן. ואם לא- נסו דרך אחרת. זהו האתגרהאמיתי בהורות- להיות גמישים ויצירתיים ולחפש את מה שמתאים לכם ולילד הספציפי שלכם.
לקבל את הילד- הדבר החשוב ביותר, אך הקשה ביותר לביצוע בלא מעט פעמים, הוא הניסיון של ההורה פשוט לקבל את הילד כמו שהוא. להבין שהילד היה ויהיה תמיד בעל מרץ רב, זהו מצב שאינו בשליטתו, הוא מולד וחלק ממנו. לכן חבל לבזבז אנרגיות בניסיון לשנות את הילד. נוכל כהורים לסייע לו, לכוון אותו, אך מתוך הבנה כי זהו חלק ממנו ותמיד יהיה. למדו להכיר את היתרונות שיש לילדכם ואת החוזקות שלו. למשל, לילד בעל מרץ רב יש בד"כ יכולת מדהימה לעשות דברים בצורה מקורית, ייחודית לו ומלאת חיות. חלק מקבלת הילד היא גם קבלת העובדה שעם כל הרצון הטוב שלכם כהורים, לא תמיד תוכלו לסייע לילד והוא אכן יחווה לעיתים כעסים, אכזבות ותסכולים- בדיוק כמוכם.
לפרוק אנרגיה- תנו לילד הזדמנויות רבות לפרוק את האנרגיה האצורה בתוכו. הילד זקוק לפעילות פיזית מרובה, לפחות שלוש פעמים בשבוע ועדיף בכל יום. הדרך הטובה ביותר היא במשחק בחוץ בגן השעשועים, ברכיבה על אופניים ובהליכה לטיול. גם חוגי ספורט אפשריים.
טלוויזיה ומחשב- המעיטו ככל האפשר צפייה של הילד בטלוויזיה ובמחשב. חשוב שהילד יצפה בטלוויזיה ובמחשב לא יותר משעה (בגיל הרך) ושעתיים (בגיל בי"ס) ביום ובכל מקרה לא כדאי לאפשר לילד לצפות בטלוויזיה או לשחק במחשב בפרק הזמן של שעה לפני זמן ההשכבה לשנת לילה. גם סוג התכנים חשוב- שימו לב שהילד לא יצפה בתוכניות טלוויזיה או ישחק במשחקי מחשב שבהם יש תכנים אלימים או כאלו שמפחידים אותו.
סדר יום קבוע- עקביות וסדר יום קבוע חשובים מאוד. חשוב לארגן את סדר היום, כולל שעת השכבה קבועה, לדבר עם הילד על הפעולות שעומדים לעשות היום. כמו כן להכין את הילד לקראת שינוי בסדר היום מבעוד מועד, ברמה שמתאימה לגילו. כאשר הילד יודע לצפות לאירועים ומבין מה עומד להתרחש, הוא רגוע יותר.
תזונה ושינה – חשוב שהילד יאכל ארוחות מאוזנות, וימעיט עד כמה שאפשר בצריכת סוכרים (למשל לאפשר לאכול ממתקים רק בסוף השבוע או להגביל לממתק אחד קטן ביום). כדאי לא לאכול דברים מתוקים בארוחת הבוקר. כמו כן שימו לב שהילד לא יגיע למצב של עייפות יתר, שעלולה להגביר התנהגויות שליליות. ילד בגיל הרך אמור לישון כ 10 שעות בלילה לפחות וילד בגיל בי"ס אמור לישון כ 9 שעות בלילה לפחות. מחסור בשינה בילדות גורר אחריו בעיות גופניות ונפשיות משמעותיות.
מתן אחריות לילד- תנו לילד משימות בבית שאתם יכולים לצפות שהוא יצליח בהן, הדבר מעביר לילד את המסר שאתם סומכים עליו ועל עזרתו. משימות כמו הורדת זבל, הוצאת הכלב לטיול, או משימות ניקיון בבית (ניקוי אבק, באופן מפתיע, היא פעילות אהובה על ילדים וכן כל פעילות הקשורה במים). הסבירו במפורט ובאופן ברור מה הוא אמור לבצע וכיצד, התאמנו איתו על הפעילות ואז תנו לו לבצעה לבד. שבחו אותו על העבודה שביצע.
חיזוקים חיוביים- חשוב מאוד למצוא הזדמנויות רבות לתת לילד חיזוקים חיוביים ע"י חיבוק, שבח או ביצוע פעילות משותפת שהילד אוהב ביחד עם ההורה. חיזוקים בצורת מתנות ופרסים אפשריים, אך כדאי לתת עדיפות לחיזוקים לא-חומריים אלא חברתיים-רגשיים. אחת מההשלכות הלא רצויות העיקריות של ADHD היא דימוי עצמי נמוך של הילד, ולכך יש השפעה מהותית על המשך חייו. לכן חשוב שהילד לא ירגיש שהוא רע, שמאשימים אותו, ושהוא אינו רצוי. הגישה אליו צריכה להיות ממקום שמבינים את הקושי שלו ועוזרים לו להתמודד עם קושי זה.
הפחתת גירויים- כאשר הילד אמור להתרכז בפעילות לימודית, הפחיתו גירויים מסביבו אשר מסיחים את דעתו. הילד צריך לשבת בכיסא המותאם לו- רגליו צריכות להיות מונחות על שרפרף (אם הכיסא גבוה) או על הרצפה, והגב שלו צריך להיות צמוד לכיסא או לכרית המונחת מאחוריו, בחדר שקט ללא טלוויזיה או מוזיקה ברקע, בשולחן נקי מחפצים. אצל ילד בגיל הרך חשוב להפחית גירויים בזמן משחק. כדאי להוציא בכל פעם רק משחק אחד כך שרוב המשחקים יהיו בארון סגור ורק חלקם נגישים לילד, בכדי לא ליצור הצפה של גירויים. מומלץ פעם בחודש להחליף את המשחקים אשר נגישים לילד ואחרים לשים בארון.
חשיבה מאורגנת- אפשר לעזור לילד לפתח חשיבה מאורגנת ואסטרטגיות עבודה. למשל, במהלך הפעילות הלימודית, חלקו את המשימה של הילד לתתי-משימות קטנות יותר ובדקו את עבודתו בכל תת-משימה. אתם יכולים לעזור לילד לפתח חשיבה מאורגנת בכך שתעזרו לו לשמור על סדר בחפציו ובחדרו, תנחו אותו כיצד להתחיל ולסיים תתי-משימות, תארגנו איתו את הילקוט שלו וכו'.
ויסות רגשי – על מנת לעזור לילד להבין את התנהגותו ולפתח שליטה בה, חשוב שההורה יצור שיח סביב רגשות ותחושות. הסתכלו על הילד, נסו להבין מה הוא מרגיש כעת ושקפו לו את רגשותיו, למשל אמרו: אתה צועק כי אתה כועס שאני לא מרשה לך לאכול ממתק. כמו כן כדאי לשתף את הילד ברגשות שלך במידה המתאימה לילד ולספר כיצד אתה התמודדת בגילו וכיום במצבים של רוגז, כעס או אכזבה. חשוב לציין כי יחד עם התייחסות לרגשות הילד, יש להציב גבולות להתנהגות לא רצויה. כאשר ההורה משדר לילד שהוא מכיר את ההרגשה, אך שומר ומונע את ההתנהגות השלילית, זה בונה תחושת מוגנות ובטחון אצל הילד.
התמודדות עם התנהגות לא רצויה- ההורים צריכים להוות מודל של ויסות רגשי עבור הילד. לכן, כאשר אתה כועס על ילדך, אל תעבור ישירות מכעס להתפרצות עליו ולענישה וצור שלבי ביניים: בשלב ראשון- אמור לילד שאתה כועס בגלל התנהגותו ותן לו הזדמנות לשפר את התנהגותו. בשלב שני- אמור לילד שאם ההתנהגות תמשיך, הילד יקבל עונש ותאר מהו העונש שיינתן. בשלב השלישי- אם אין שיפור בהתנהגות הילד, בצע את העונש. בשום אופן אין לתת ענישה פיזית שמלמדת את הילד כי אלימות היא הפתרון. ההורה צריך לתת לילד דוגמא אישית של וויסות ושל שליטה באימפולסיביות. מטרת העונש היא ללמד את הילד שלהתנהגותו יש השלכות וכי להתנהגות לא רצויה יש השלכות לא רצויות מבחינתו. תוצאה לא רצויה כזו יכולה להיות מתן "פסק זמן", שבו הילד נשלח לפרק זמן של כ 5 דקות (תלוי בגיל הילד) לחדר נטול גירויים. ההורה הוא זה שמחליט כמה זמן יישב הילד בחדר, מודיע על כך מראש ומודיע כשנגמר הזמן והילד יכול לצאת.
הצבת גבולות – ההורים צריכים להגדיר עבור כל בני המשפחה את החוקים בבית, בצורה שתהיה ברורה והחלטית. צמצמו את מספר החוקים לאלו שהם מבחינתכם "קווים אדומים" כמו איסור התנהגות אלימה כלפי אחרים, איסור על התנהגויות שמסכנות את הילד וכן כאלו שהכרחיים להתנהלות השוטפת של חיי המשפחה. הימנעו מקביעת חוקים שאתם או הילד לא יכולים לעמוד בהם. החוקים שנקבעו צריכים להיות מיושמים בבית תמיד, ואתם צריכים לאכוף אותם ולהגיב עליהם בכל פעם שיש ערעור שלהם, בצורה עקבית והחלטית, בנימת קול בטוחה ושקולה. כאשר יש שינוי בחוק יסודי של הבית בשל נסיבות מיוחדות, יש להתייחס לכך ולהסביר מדוע נוצר השינוי.
תוכנית התנהגות – כאשר ישנן התנהגויות לא רצויות של הילד שברצונכם לשנות, ניתן לעשות זאת על ידי תוכנית התנהגות. תחילה, צריך לבחור בין עיקר לטפל, ולהתמקד בהתנהגות ספציפית אחת של הילד בכל פעם. הגדירו מהי ההתנהגות הרצויה מבחינתכם ואת שלבי הביניים בדרך להשגתה. בשלב הבא שתפו את הילד ברמה המתאימה לגילו בתוכנית וספרו לו מה מצופה ממנו. בשלב יישום התוכנית תנו לילד חיזוק בכל פעם שהוא מבצע את ההתנהגות הרצויה. מתחילים ממתן חיזוק על התנהגות שאולי אינה האידיאלית, אך קרובה למה שהילד מסוגל כבר לעשות, בכדי שהוא יחווה הצלחות. כאשר הילד הצליח להגיע לשלב זה, אפשר להתחיל לדרוש ממנו ביצוע ההתנהגות שנמצאת בשלב הבא. חשוב שהילד יחווה הצלחות ושיפור לאורך התהליך, דבר שיגביר את המוטיבציה והביטחון העצמי שלו.
תכנון מוקדם - אם עליכם ללכת עם הילד למקומות בהם נדרשת התנהגות רשמית כמו בית כנסת, הרצאות, מסעדות וכו' או למקומות שבהם הילד נעשה מוצף בגירויים כמו מסיבות, לונה פארק וכו' כדאי לתכנן מראש כיצד להתמודד עם המצב. לעיתים עדיף לוותר על הפעילות ולעיתים ליצור שינויים שיעזרו לילד בהתמודדות, למשל מתן אפשרות לצאת להתאוורר מחוץ למסעדה.
הארכת טווחי קשב וריכוז – ניתן להתאמן עם הילד על הארכת טווחי קשב וריכוז על ידי ביצוע של פעילויות כמו משחקי זיכרון, בנייה בלגו או הקראת סיפורים. בתחילה בצעו את הפעילות לפרקי זמן קצרים שבהם הילד יחווה הנאה מהפעילות ובהדרגה האריכו את משך הזמן של הפעילות. יש להתאים את משך הפעילות לגיל הילד. ילדים בגיל הרך אמורים לשבת בפעילות למשך כ 15-20 דקות וילדים בגיל בי"ס במשך כ 40-50 דקות. מומלץ מאוד להשתמש בפעילויות ביתיות כדרך ללימוד ארגון ותכנון והארכת טווחי קשב, למשל בבישול, במיון הכביסה, בסידור מצרכים במקרר ועוד.
תיווך חברתי- כאשר מגיעים חברים לשחק עם ילדך, הייה נוכח וצופה מהצד בכדי לעזור ולתווך במקרים שבהם האימפולסיביות או חוסר הריכוז של ילדך מקשים על האינטרקציה בינן לבין חבריו. במקרים אלו, אפשר להסביר לילדים את הרגשות שהתעוררו, את המצב שהביא לתסכול ולעזור להם למצוא פתרון למצב. אל תפגין כעס או אכזבה כלפי ילדך, אלא הבנה כי כאשר הוא מתקשה, הוא זקוק לעזרתך וממנה ילמד בעתיד לפתור חיכוכים כאלו בכוחות עצמו.
טפח את כישוריו ויכולותיו של ילדך- לכל ילד יש תחומי חוזק, תכונות ראויות להערכה או תחומי עניין וכישורים ייחודיים לו. חשוב לשים דגש על אלו אצל הילד, להביע עניין והערכה ולאפשר לו לפתח כישורים אלו, גם אם הם אינם עולים בקנה אחד עם ציפיותיכם ממנו. חשוב שתלמדו להכיר את ילדכם כאדם שלם, בעל תכונות ומאפיינים רבים, מעבר לקשיי הקשב והריכוז, כך שגם ילדכם ילמד עם הזמן להכיר צדדים ורבדים שונים בעצמו.
שיתוף פעולה עם המחנכת או הגננת – חשוב שהמחנכת או הגננת יכירו את הילד לעומק, ידעו מהם החיזוקים המשפיעים עליו, מהם המצבים המקשים עליו במיוחד, כיצד ניתן לסייע לו להתגבר במצבים שקשים לו ומהי הדרך הטובה ליצור עימו קשר ואמון. לשם כך זקוקה המחנכת או הגננת למידע ולשיתוף פעולה מההורה, אשר מכיר את ילדו בצורה המקיפה ביותר.
רפואה משלימה – במצבים מסוימים ועם ילדים מסוימים, טיפולים מתחומי הרפואה המשלימה יכולים לעזור במיתון וויסות קשיי קשב וריכוז. מניסיוני ומדיווחי הורים נראה כי להומאופתיה ולארומתרפיה יש השפעות מיטיבות.
טפלו בעצמכם- האתגר בהורות לילד עם קשיי קשב וריכוז הוא גדול. חשוב לפנות זמן לעצמכם, ההורים, לפעילויות אשר עוזרות לכם להירגע ולחוש בטוחים בעצמכם. חופשה, שייכות לקבוצת תמיכה, פעילות ספורט, פיתוח תחביב, מדיטציה וכו'.. הם רק חלק מרשימה ארוכה של דברים שאתם יכולים לעשות למען השלווה הפנימית שלכם, אשר בהכרח גם תועיל לילדכם.
אתם מוזמנים לפנות אלי לשאלות ולייעוץ:
איריס פינק-קרוננברג, מומחית בפסיכולוגיה התפתחותית
בנייד 052-3312724 או במייל finiris@012.net.il
