​

הערכה עצמית אצל ילדים עם הפרעת קשב וריכוז:

ילדים עם ADHD נתקלים בקשיים רבים בתחומים מגוונים (קוגניטיבי, רגשי, חברתי והתנהגותי) ובמקומות שונים (בבית, בבית-הספר ובשכונה). קשיים אלו באים לידי ביטוי במטלות בית הספר, ביחסים עם חברים, וביכולת לעקוב אחר חוקים וליישמם בבית, בבית-הספר ובקהילה. ילדים עם ADHD עלולים לסבול מתחושות של אי-מסוגלות ושל הערכה עצמית נמוכה, אשר בתורם מגבירים את קשיי התפקוד.

הערכה עצמית- הגדרה

המושג הערכה עצמית כולל בתוכו את התחושות והמחשבות שיש לפרט לגבי יכולתו וערכו, לגבי היכולת לעורר שינוי, להתעמת במקום לסגת מאתגרים, ללמוד הן מהצלחות והן מכישלונות ולהתייחס לעצמו ולאחרים בכבוד. הערכה עצמית מכוונת ומניעה ליזימת פעולות, ותוצאות הפעולות משפיעות בחזרה על ההערכה העצמית, כך שהתהליך הוא דינאמי, הדדי ומתמשך.

בעוד שילדים עם הערכה עצמית גבוהה מציגים אסטרטגיות אדפטיביות שמעודדות הצלחה (בקשת עזרה, השקעת זמן רב יותר בהבנת המשימה וכדומה), ילדים עם הערכה עצמית נמוכה בד"כ נשענים על התנהגויות לא פרודוקטיביות אשר מגבירות את הקשיים. התנהגויות אלו כוללות – ויתור, הימנעות, רמייה, ליצנות, הכחשה או שימוש בתירוצים על מנת להימנע מכישלון.

להערכה עצמית חשיבות רבה הן מבחינה תפקודית והן מבחינת רווחתו הנפשית של הפרט. לפיכך, הערכה עצמית נמוכה תוביל לקשיים בתפקוד היום-יומי – תקטין את היזמה והרצון להתמודד עם אתגרים וכתוצאה מכך תוביל למצוקה נפשית, בעוד שהערכה עצמית גבוהה ומציאותית יש בה כדי לסייע לפרט בהתמודדות עם האתגרים שמזמנת המציאות כולל התמודדות עם כישלונות. סביר להניח שילדים עם הערכה עצמית נמוכה יתקשו לגייס כוחות להתמודדות עם הקשיים האובייקטיביים ללא תמיכה רגשית מהסביבה הקרובה ומגורמים מקצועיים, ובכך יכנסו ל"מעגל קסמים" של כישלונות והערכה עצמית נמוכה.

הגורמים המשפיעים על ההערכה העצמית

גורמים פנימיים: ארבעה גורמים עיקריים שתורמים להתפתחות ההערכה העצמית:

הערך שהילד תופס שיש לאחרים כלפיו.

הניסיון של הילד עם חוויות של הצלחה.

ההגדרה האישית של הילד להצלחה או כישלון – השאיפות והדרישות שיש לילד מעצמו ביחס למה שהוא מגדיר כהצלחה.

סגנון ההתמודדות של הילד עם משוב שלילי או ביקורת.

לפי תיאורית הייחוס, הערכה עצמית היא תוצאה של הסיבות להן מייחסים פרטים את הצלחותיהם או כישלונותיהם. לפיכך, ילדים עם הערכה עצמית גבוהה נוטים לפרש כישלונות כנובעים מגורמים מצביים ומשתנים (ייחוס חיצוני), ורואים בהם טעויות מהן אפשר ללמוד ולהתפתח, בעוד שהצלחות נתפסות על ידם כנובעות מהשקעה ויכולת אישית (ייחוס פנימי). לעומתם ילדים עם הערכה עצמית נמוכה, נוטים לייחס לכישלונות סיבות פנימיות יציבות ואילו לראות בהצלחות עניין של מזל או מקריות.

גורמים חיצוניים:

הגורמים החיצוניים המשפיעים על ההערכה העצמית, והמהווים את הבסיס להתפתחותה, הם בעיקר הבית ובית הספר. לפי ורנר (1993): יחסים תומכים (קבלה בלתי מותנית על-ידי אדם קרוב) הם החשובים ביותר ליצירת תחושה של הערכה עצמית ומסוגלות עצמית. גם לבית הספר תפקיד לא מבוטל בהקשר זה, הוא עשוי להיות מקום שמציע לתלמידים חוויות שמקדמות את הערכתם העצמית ואת תחושת המסוגלות שלהם.

הקשר בין הגורמים הפנימיים והחיצוניים:

נראה כי הגורמים הפנימיים – אמונות על עצמי ועל העולם, הם ברובם תולדה של השפעות חיצוניות – משפחה, חברים ובית הספר, אולם, לא ניתן להצביע על יחס ליניארי כלשהו בין הגורמים השונים ועל קיומם של סיבה ומסובב. מתקיימת דינאמיקה מורכבת, שבה לגורמים השונים ישנה השפעה על ההערכה העצמית, וגם להערכה העצמית תפקיד בעיצוב הגורמים הללו.

הערכה עצמית נמוכה היא אמנם סימפטום שניוני של ההפרעה, אולם היא בעלת משמעות רבה הן לתפקוד היומיומי והן לרווחה הנפשית של הילד עם הפרעת קשב וריכוז. ניתן ללמוד ממחקרים על החשיבות הפרוגנוסטית שיש להערכה עצמית גבוהה, מחד, ועל הקשיים העתידיים הטמונים בהערכה עצמית נמוכה, מאידך. לפיכך, נראה כי העלאת ההערכה העצמית של ילדים עם ADHD בסיוע הורים, מחנכים ומטפלים, צריכה להיות מטרה עיקרית בכל תכנית טיפולית.

סיכום ממצאי מחקרים בנוגע להערכה עצמית אצל ילדים עם ADHD:

הערכה עצמית בקרב ילדים עם:  ADHD

·       מחקר שבחן את תפיסתם העצמית של ילדים עם ADHD הראה כי ילדים אלו בעלי הערכה עצמית נמוכה והם תופסים עצמם כפחות קומפטנטיים (בעלי מסוגלות) בהשוואה לילדים ללא ADHD בכל הנוגע להתנהגותם, ליכולתם ליצור קשרים עם אחרים וליכולתם להצליח בבית הספר.

·       ההערכה העצמית של ילדים עם ADHD מבחינה אתלטית אינה נופלת מזו של ילדים אחרים. ממצא זה הוא בעל חשיבות רבה. ראשית, הוא מעיד על כך שההערכה העצמית של ילדים עם ADHD היא ריאלית והיא פועל יוצא של הקשיים האובייקטיביים הנגזרים מאופי ההפרעה. בתחומים בהם ההפרעה לא פוגעת (יכולת אתלטית) ההערכה העצמית של ילדים אלו גבוהה. משמעות נוספת של ממצא זה היא כי ילדים עם ADHDנוטים אולי לפצות על הקשיים הנובעים מההפרעה, בתחומים בהם הם יכולים להצטיין ולהרגיש "שווים". לרעיון זה משמעות טיפולית רבה.

ייחוס הצלחה לגורמים חיצוניים:

·       ביטוי להערכה העצמית הנמוכה של ילדים עם ADHD ניכר היטב במחקר אחר אשר מצא כי ילדים עם ADHD נטו, יותר מאשר קבוצת הביקורת, לייחס את הצלחתם במטלה לגורמים חיצוניים בלתי נשלטים כמו משימה קלה ומזל. לעומת זאת, הילדים מקבוצת הביקורת, ייחסו, יותר מילדים מקבוצת הניסוי (ADHD) כישלון התחלתי במטלה להעדר מאמץ מספיק.

·       ההערכה העצמית בקרב ילדים עם ADHD עולה יותר, בהשוואה לילדים רגילים, בעקבות ידיעה שקיבלו תרופה שיכולה לסייע להם, גם אם בפועל קיבלו פלצבו. ממצא זה מצביע על כך שילדים עם הערכה עצמית נמוכה נוטים לסמוך יותר על גורמים חיצוניים (תרופה) ומבטאים בכך חוסר אמון ביכולתם לעורר שינוי חיובי בעצמם.

חשיבות הערכה עצמית על תפקוד בבגרות:

·       כאשר נבדק הקשר בין הערכה עצמית בגיל ההתבגרות לבין מדדים של הסתגלות בבגרות נמצא כי מתבגרים בעלי הערכה עצמית גבוהה מדווחים בבגרותם על פחות סימפטומים של ADHD והם בעלי תפקוד פסיכוסוציאלי טוב יותר .קשה להסיק מממצא זה לגבי הסיבה והמסובב – יתכן כי ההערכה העצמית הגבוהה משקפת שינויים בתפקוד או שהשינויים בתפקוד הם תוצאה של השינוי בהערכה העצמית. ניתן להניח כי השינויים בתפקוד ובהערכה העצמית פעלו הדדית זה על זה. תהא הסיבה לשינוי אשר תהא, הממצא מצביע על החשיבות הרבה של ההערכה העצמית גם בטווח הרחוק.

·       ממצאי מחקרים מראים גם כי הערכה עצמית נמוכה בגיל ההתבגרות קשורה בקשיים מאוחרים בבגרות, כולל קשיים לשמור על מקום עבודה, להיות בזוגיות וכן נטייה רבה יותר לעיסוק בפעילויות מסוכנות, התחברות לתרבות שולית ושימוש בסמים. ממצא זה מבטא בעצם את הסכנה הטמונה בהערכה עצמית נמוכה בקרב מתבגרים עם ADHD ומדגיש את החשיבות שבטיפול באפיק זה בנוסף על הטיפולים האחרים.

ממצאי המחקרים הנ"ל מעלים את הצורך בהפניית תשומת הלב לתחושות שיש לילדים עם ADHD   לגבי יכולותיהם. בנוסף לממצאי המחקרים ניתן לשער כי ילדים עםADHD נוטים לקבל פידבקים שליליים רבים מהסביבה ואלו משפיעים על הערכתם העצמית ועל נכונותם להעז, לנסות את כוחם בתחומים חדשים, או לשתף פעולה במשימות שנראות כטריוויאליות. לפיכך, נראה כי להתערבויות טיפוליות בתחום זה חשיבות רבה והן חייבות להילקח בחשבון בכל תכנית טיפולית בילדים עם  ADHD

 יישומים טיפוליים

כאשר בוגרים-צעירים עם ADHD נשאלו מה הם חושבים היה הדבר המסייע ביותר עבורם במהלך התפתחותם, התשובה הנפוצה ביותר הייתה – שהיה מישהו (הורה, מורה או אדם בוגר אחר) שהאמין בהם.

תיאורית הייחוס מספקת יישומים חשובים להתערבויות טיפוליות:

·       יצירת סביבה (בבית ובבית הספר) שמגבירה את הסיכויים שהילד יחווה הצלחות כפועל יוצא של כישוריו ומאמציו. הדבר מחזק את תחושת השליטה האישית של הילד והגברת תחושת הבעלות והאחריות שלו על חייו.

·       יצירת סביבה שמחזקת את אמונת הילד שטעויות וכישלונות, לא רק שהן מקובלות, הן אף צפויות ובעלות ערך לימודי.

מספר רעיונות ליישום ההמלצות הנ"ל הלכה למעשה:

·       עידוד פעילויות של תרומה לאחרים (בבית הספר, בבית או בשכונה) – היכולת של ילד לתרום מכישרונו, יהיה אשר יהיה, יש בה כדי לתרום תרומה משמעותית לתחושת האחריות, המסוגלות, הכבוד העצמי וההערכה העצמית ולשפר את התייחסות הילד לסביבה בה נערכת הפעילות.

·       קידום מיומנויות של קבלת החלטות – מרכיב חיוני בהערכה עצמית גבוהה הוא האמונה של הפרט כי יש לו שליטה מסוימת על מה שקורה בחייו. על מנת שאמונה זו תתקיים הפרט צריך ללמוד כיצד להתמודד עם בעיות וכיצד לקחת החלטות בדרך לפתרונן.

§       עידוד ומשוב חיובי – למבוגרים משמעותיים בחייו של ילד השפעה רבה על תפיסתו העצמית. ילדים עם ADHD זוכים רוב הזמן לפידבקים שליליים על התנהגויות שליליות בעוד שהתנהגויות חיוביות אינן זוכות בד"כ להתייחסות מתאימה. ההתערבות במקרים אלו צריכה "להפוך את הקערה על פיה" – למזער את הפידבקים השליליים ולהגביר את החיוביים.

·       פיתוח משמעת עצמית – למרות שזה נראה כמשימה בלתי אפשרית עבור ילדים עםADHD  חשוב ללמד את הילד לחשוב על הסיבות להתנהגותו עוד בטרם הוצאתה לפועל ועל התוצאות האפשריות של ההתנהגות. לכן, חשוב להציב בפני הילד גבולות וחוקים שייתפסו על-ידו כהגיוניים ולא שרירותיים וכאשר משתמשים בענישה חשוב שהיא תהיה פועל יוצא של ההתנהגות ובוודאי לא כזאת שתשפיל את הילד.

·       עיסוק בטעויות ובכישלונות – חשוב לסייע לילד להבין כי טעויות הן מרכיב חשוב בתהליך הלמידה. מטרה זו תושג אם מבוגרים בסביבתו של הילד יידעו להתייחס לכישלונות וטעויות בהבנה, יהיו נכונים לבדוק אותם עם הילד, ויימנעו מהערות משפילות.