פתרונות מעשיים לקשיים החברתיים והרגשיים של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז:

כאשר בוגרים-צעירים עם ADHD נשאלו מה הם חושבים היה הדבר המסייע ביותר עבורם במהלך התפתחותם, התשובה הנפוצה ביותר הייתה – שהיה מישהו (הורה, מורה או אדם בוגר אחר) שהאמין בהם.

תיאורית הייחוס מספקת יישומים חשובים להתערבויות טיפוליות:

·       יצירת סביבה (בבית ובבית הספר) שמגבירה את הסיכויים שהילד יחווה הצלחות כפועל יוצא של כישוריו ומאמציו. הדבר מחזק את תחושת השליטה האישית של הילד והגברת תחושת הבעלות והאחריות שלו על חייו.

·       יצירת סביבה שמחזקת את אמונת הילד שטעויות וכישלונות, לא רק שהן מקובלות, הן אף צפויות ובעלות ערך לימודי.

מספר רעיונות ליישום ההמלצות הנ"ל הלכה למעשה:

·       עידוד פעילויות של תרומה לאחרים (בבית הספר, בבית או בשכונה) – היכולת של ילד לתרום מכישרונו, יהיה אשר יהיה, יש בה כדי לתרום תרומה משמעותית לתחושת האחריות, המסוגלות, הכבוד העצמי וההערכה העצמית ולשפר את התייחסות הילד לסביבה בה נערכת הפעילות.

·       קידום מיומנויות של קבלת החלטות – מרכיב חיוני בהערכה עצמית גבוהה הוא האמונה של הפרט כי יש לו שליטה מסוימת על מה שקורה בחייו. על מנת שאמונה זו תתקיים הפרט צריך ללמוד כיצד להתמודד עם בעיות וכיצד לקחת החלטות בדרך לפתרונן.

§       עידוד ומשוב חיובי – למבוגרים משמעותיים בחייו של ילד השפעה רבה על תפיסתו העצמית. ילדים עם ADHD זוכים רוב הזמן לפידבקים שליליים על התנהגויות שליליות בעוד שהתנהגויות חיוביות אינן זוכות בד"כ להתייחסות מתאימה. ההתערבות במקרים אלו צריכה "להפוך את הקערה על פיה" – למזער את הפידבקים השליליים ולהגביר את החיוביים.

·       פיתוח משמעת עצמית – למרות שזה נראה כמשימה בלתי אפשרית עבור ילדים עםADHD  חשוב ללמד את הילד לחשוב על הסיבות להתנהגותו עוד בטרם הוצאתה לפועל ועל התוצאות האפשריות של ההתנהגות. לכן, חשוב להציב בפני הילד גבולות וחוקים שייתפסו על-ידו כהגיוניים ולא שרירותיים וכאשר משתמשים בענישה חשוב שהיא תהיה פועל יוצא של ההתנהגות ובוודאי לא כזאת שתשפיל את הילד.

·       עיסוק בטעויות ובכישלונות – חשוב לסייע לילד להבין כי טעויות הן מרכיב חשוב בתהליך הלמידה. מטרה זו תושג אם מבוגרים בסביבתו של הילד יידעו להתייחס לכישלונות וטעויות בהבנה, יהיו נכונים לבדוק אותם עם הילד, ויימנעו מהערות משפילות.

המלצות ספציפיות להורים:

·       לאפשר לילד לדבר על רגשותיו, גם אם הן שליליות. הדיבור על תחושות וחוויות קשות יכול להביא לתחושה מסוימת של שליטה על הרגשות השליליים, לתחושה של קבלת הילד ולקידום של מיומנויות שיח ותקשורת. השיחה יכולה להוביל גם למחשבות משותפות עם הילד, לגבי דרכים אפשריות לפתרון ולקבלת סיוע מתאים. בשיחה חשוב לתת את ההרגשה כי זה נורמלי ולגיטימי להרגיש כך מידי פעם.

·       תפקיד אחראי- שתפו את ילדכם במטלות הבית ודאגו שיהיה לו תפקיד שעליו הוא אחראי. זה טוב לכלל הילדים בבית, ובוודאי לילד ה- ADHD למשל: אחריות על פינוי הכלים מהמדיח בתום ארוחת הערב. חשבו יחד עם הילד ותנו לו לבחור את המטלה הרצויה. במשך הזמן, ילדכם יחוש שהוא חשוב ותורם לבית והרגשתו תהיה כי סומכים עלי ויודעים שאני מסוגל לבצע את המטלה. פעולות שכאלה תורמות להעלאת הערך העצמי של הילד.

·       מהו הכישרון של ילדכם? לילדים עם הפרעות קשב וריכוז יש הרבה קשיים אך בטוח שחבוי בו איזשהו כישרון או מיומנות ספציפית בהם הוא/היא מצטיינים. חפשו את הדבר הזה בילדכם, טפחו והדגישו אותו. אין זה משנה מהו אותו כישרון, העיקר שתמצאו משהוא שילדכם טוב בו או אוהב לעשותו, זה יכול להיות למשל: ריקוד, ציור, טיפול בחיות מחמד, חידות, בדיחות, קוסמות, יכולת התבטאות טובה, יכולת שיחה נעימה, אכפתיות לחברים, התעניינות בנושא מסוים ועוד.

·       התמודדות עם כישלונות- ילדכם שגה, פעל באיזשהו אופן שלדעתכם היה אמור לנהוג אחרת? אל תעירו לו ובוודאי אל תאמרו לו מה אתם הייתם עושים במצב כזה במקומו, פשוט תנו לו לחוות את הכישלון בעצמו. זכרו: מכישלונות לומדים! הימנעו מלהדביק לילדכם סטיגמה, למשל: אם ילדכם מפיל מידיו דברים לעיתים קרובות, אל תציינו משהוא בדומה ל" שוב פעם הפלת משהוא מהידיים? זה בגלל שיש לך ידיים שמאליות". תנו לו להתמודד עם מה שקרה לו בעצמו וסמכו עליו שהוא יפתור את הבעיה על הצד הטוב ביותר.

מספר המלצות למורים:

ארגון ה- CHADD והאקדמיה האמריקאית לילד ריכזו סדרה של טיפים המיועדת למורים, על מנת שיוכלו לסייע לילדים עם הפרעת קשב וריכוז.

·       הנהיגו תקנון נוהל כיתתי. תקנון זה יהיה אוסף של כללים והנחיות ברורות, הקשורים להתנהגות בכיתה, הכנת שיעורים, הגשת עבודות, מבחנים, ענישה ולא פחות חשוב תגמול. כתבו את הנוהלים על גבי כרזה גדולה ותלו אותה במקום מרכזי בכיתה. בשעת הצורך, הפנו את התלמידים לאזור בו נמצאות ההוראות. תקנון זה מועיל לכל ילדי הכיתה ולא רק לבעלי הפרעות קשב וריכוז.

·       דאגו שהנחיות והוראות לילדים עם הפרעת קשב וריכוז יועברו גם בעל פה וגם בכתב. ההוראה צריכה להיות מנוסחת באופן קצר ובחלוקה לשלבים. ההוראה הכתובה, אם היא לא הובנה על ידי הילד, אמורה להיות רשומה במחברת של הילד או בדפים מודפסים, כדי שההורים יוכלו למצוא אותה בקלות ולעזור לילד ליישמה.

·       חלקו משימות מורכבות לשלבים וציינו את סדר ביצוע הדברים. מאוד חשוב לילדים עם הפרעות קשב וריכוז שיש להם בעיות בארגון וסדר, לקבל משימות קצרות ומסודרות לפי סדר פעולה רציף. רצוי גם לציין כמה זמן להקדיש לכל סעיף.

·       מחברת קשר וניהול משימות. למעשה מחברת זו אמורה להקל על שני הצדדים. גם הילד והוריו יראו את המשימות והערות (גם החיוביות) ביחס לילד וגם המורה יוכל לעקוב אחר ביצוע הדברים ולהיות בקשר עם ההורים.

·       להרחיק גורמים מסיחים. הושיבו את הילד עם הפרעות קשב וריכוז הרחק מהסחות דעת פוטנציאליות (כגון חלון) ומילדים שיכולים להסב את תשומת ליבו בקלות. רצוי להושיב אותו ליד תלמידים, להם יכולה להיות השפעה חיובית על ההתקדמות שלו בלימודים.

·       קבוצת עבודה מצומצמת. במקרים של עבודה כיתתית בקבוצה יש לחבר ילד עם הפרעות קשב וריכוז לקבוצה קטנה ככל שניתן על מנת לאפשר לו להתבטא ללא מאבקי כוח. לעיתים ילדים עם הפרעות קשב וריכוז הינם תזזיתיים מאוד ואימפולסיביים ולכן לא כל קבוצה רוצה לשתף כזה ילד. חשוב לבחור מספר ילדים שיכולים לתרום לילד ולא לדחות אותו.

·       סימנים מוסכמים. צרו סימן מוסכם ביניכם לבין הילד עם הפרעות קשב וריכוז, שיאפשר לך להעיר לו ללא מילים כל עת שהוא יוצא מריכוז או מפר את כללי ההתנהגות הכיתתיים. זה יכול להיות הרמת גבה, משיכת כתף, הליכה לכיוון מקום הישיבה של הילד ועוד.

·       חזקו את החיובי והתעלמו מהשלילי. עודדו התנהגות חיובית אצל הילד בכך שתדגישו את הדברים החיוביים בלבד, לעיתים צריך לחפש אותם בנרות, אך המאמץ שווה. בכל מקרה, אל תגיבו להתנהגות שלילית והשתדלו להתעלם עד כמה שניתן.

·       השקיעו ב"יחסי ציבור" לילדים בכיתתכם בעלי קשיי קשב וריכוז! טפחו את הילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז בכיתתכם. ערכו רשימה לגבי היתרונות של כל אחד מהם והשתדלו למצוא הזדמנויות לפרסמם ו/או להדגישם. הילד בעל הפרעות קשב וריכוז יודע כי הוא מעט שונה מהאחרים ובהרבה מקרים הדימוי העצמי שלו נמוך. בהדגשת הצד החזק שלו והעלאת הערך העצמי שלו תזכו בשיתוף פעולה ונכונות רבה יותר להתאמץ וללמוד.

שיפור כישורים חברתיים:

דברו עם הילד על החשיבות בחברויות טובות ואלו התנהגויות זוכות להערכה. למשל: למדו את הילד שאם הבטיח לחבר משהו, הוא לא יכול לסגת מהבטחתו באופן שרירותי "כי לא בא לו". אל תהססו לדבר על מה שנראה לכם מובן מאליו. לילדים עם הפרעות קשב וריכוז הדברים לא תמיד מובנים מאליהם.

·       עשו סימולציות ואמנו את הילד בכל נושא הקשור להיבטים חברתיים. דברו איתו על הצורך ביצירת קשר עין, על הימנעות מהפרעה, על בחירת התבטאויות. צריך לרדת לפרטים מעשיים עד רמת תוכן המשפטים וניסוחם. הנה דוגמה לאימון בהתבטאות: "לא כדאי להגיד על משחק שהוא משעמם או טיפשי. כן כדאי להגיד: אולי אפשר לשחק במשהו אחר?"

·       תרגול מעשי בהצטרפות לקבוצה: "אם אתה רואה שני ילדים מדברים ביניהם, אתה יכול להתקרב ולהקשיב. אם זה מעניין אותך, הישאר. אם לא – תתקדם הלאה. אם נשארת, איך תדע אם אתה מוזמן להצטרף? פשוט מאוד:  אם הם רוצים לצרף אותך לשיחה, הם יסתכלו לעברך. זהו סוג של הזמנה. אם הם לא יוצרים אתך קשר עין, אל תישאר. התקדם הלאה".

·       ילדים רבים עם הפרעת קשב וריכוז נוטים לאחר בפיתוח כישורים חברתיים לעומת בני גילם, ולכן הם פחות בוגרים מהם. כתוצאה מכך, הם ירגישו נוח יותר לשחק עם ילדים צעירים מהם. אפשר להפיק מכך תועלת רבה. מול חבר צעיר ממנו, יכול הילד שלך לתרגל כישורי חברות מבלי לחשוש לשים עצמו לצחוק. כבונוס, הילד הצעיר מן הסתם יסתכל עליו בהערצה, ובכך יחזק את הערכתו וביטחונו העצמיים. כשהילד ירכוש כישורים חברתיים, הוא יצליח להתיידד גם עם בני גילו.

·       פעילות ספורטיבית קבוצתית יכולה ללמד את הילד כישורים שמובילים גם לקשרים מחוץ למגרש. לפני שהילד נרשם לקבוצה, כדאי לדבר עם המאמן או המורה באופן גלוי וכן. ודאו שהילד יתקבל יפה בקבוצה. לכו עם הילד לפגוש את המאמן או חברי קבוצה אחרים לפני האימון הראשון. חשוב לבחור בחוג ובמאמן שמייחס חשיבות להנאה ולהשקעת מאמץ ואינו תחרותי או הישגי מדי.

טכניקות להרגעה:

בדרך כלל, כשאנשים נמצאים במתח או בלחץ, הם חווים תגובה של מערכת העצבים המרכזית שבה קצב הלב, לחץ הדם ורמת החרדה עולים. כאשר משתמשים באסטרטגיות רגיעה מלמדים את הגוף איך להפיג מתח ולהעצים תחושות של שלווה ורוגע. כתוצאה מכך, קצב הלב יואט ולחץ הדם ירד. לעתים קרובות, ילדים עם ADD/ADHD נמצאים במתח עצום, לכן חשוב ללמד אותם אסטרטגיות שיעזרו להם להירגע. למידה של טכניקות הרגעה יכולה להקל על חשיבה מעורפלת, על היפראקטיביות, על חוסר קשב ועל חרדה ובאופן כללי לשפר את איכות החיים. 

ישנן מגוון טכניקות שהוכחו כיעילות להרגעה ושיפור יכולת הריכוז והמודעות:

צחוק הוא אחד הדרכים הטובות ביותר להפגת מתח ולהרגשה טובה. כאשר אנו צוחקים, מופרש במוח חומר כימי שנקרא אנדורפין. זהו סם האושר הטבעי של המוח שנמצא כמפחית לחץ ואפילו משכך כאב. לכן גם אחרי שאנו מפסיקים לצחוק, ההשפעה לא פגה כל כך מהר. בנוסף, כשאנו צוחקים או מחייכים, גם אם מצב הרוח אינו תואם את החיוך, הרגשות מתחילים להתאים עצמם להבעת הפנים החייכנית.

טכניקות נשימה- רבים מאיתנו מכירים את ההשפעות החיוביות של נשימה מבוקרת. היתרון של נשימה מבוקרת ומודעת הוא שהיא מרגיעה את השרירים ומפחיתה לחץ. רבים מאמינים שהיא גם יעילה להתמודדות ואולי גם לטיפול בכל מיני מחלות פיזיות שונות. כדאי ללמד ילדים לנשום נשימות עמוקות ומודעות. תראו לו איך לשאוף עמוק (עדיף דרך האף) ולנשוף  באיטיות דרך הפה. נסו ללמד אותו לשאוף ממש מתוך הבטן כדי שהנשימה תהיה עמוקה ככל האפשר. אפשר להוסיף אלמנט נוסף לנשימות העמוקות ולהדריך את הילד לדמיין שבכל נשימה גופו מתמלא אט אט בצבע מרגיע, ריח, צליל, אור, חום או כל דבר אחר שהוא נעים ומרגיע בשבילו.

חשוב במיוחד שילדים ידעו לזהות מתי הם במתח או לחץ ע"י סימנים פיזיים כמו אגרוף של הידיים, לחץ בלסת, מיחושים בבטן וכד' כדי שיוכלו להירגע ולחזור לשליטה. לאחר שידעו לזהות מצבי לחץ, הם יוכלו להשתמש בטכניקות הנשימה כדי להרגיע את עצמם.

דמיון מודרך- דמיון מודרך זוהי טכניקה המשלבת הרפיה והירגעות עם ויזואליזציה של פרטים, תמונות, סיטואציות, רגשות, צבעים וחושים. בדמיון מודרך, כאשר הילד נמצא במצב מלחיץ או מעורר חרדה, הוא מנסה לדמיין שהוא נמצא במקום מרגיע כמו אי בודד, יער שקט או כל מקום אחר שנחשב מרגיע בשבילו. כשהוא מדמיין את המקום, רצוי שידמיין כל פרט ופרט שנמצא שם, כולל מראות, ריחות, טעמים ותחושות. מטרת הטכניקה היא להפיג את המתח, להרגיע את החרדות ולאפשר למראות ומחשבות חיוביים להיכנס לראש.

יוגה- יוגה זוהי טכניקה שמשלבת גם תנועה וגם תנוחות סטטיות עם נשימות עמוקות. ישנם סוגים שונים ומגוונים של יוגה, אך לסובלים מהפרעות קשב וריכוז ולהיפראקטיביים מומלץ להשתתף בחוגים למתחילים או בכאלה שמתמקדים בהפגת מתח כדי להפיק תועלת מרבית.

כמובן שניתן לעסוק בכל פעילות מרגיעה אחרת שאוהבים כמו אמבטיה חמה, פעילות גופנית, ריקוד, צפייה בסרט קומי, עיסוי, תנומה קלה וכד'.

​